פעילות גופנית היא תרופה לסרטן? המחקר שכל מתמודד עם סרטן צריך להכיר

שלום חברים 🙂

אפשר לומר שכיום יש לנו בסיס מדעי חזק מאי פעם לטענה הבאה:

פעילות גופנית יכולה לשמש חלק מהטיפול במחלת הסרטן, במובן של הפחתת הסיכון לחזרת המחלה ושיפור ההישרדות לאחר האבחון.

אז מה ה"ביג דיל" כאן ?

עד היום כבר הוצגו מחקרים רבים שהראו כי אנשים שאובחנו עם סרטן והמשיכו לעסוק בפעילות גופנית באופן קבוע היו בעלי סיכון נמוך יותר לחזרת המחלה ומסיכון נמוך יותר לתמותה מכל סיבה.

אבל לכל המחקרים הללו הייתה מגבלה משמעותית.

הם היו מחקרי תצפית.

כלומר, החוקרים רק עקבו אחר חולי סרטן שהתאמנו והשוו אותם לחולים שלא התאמנו.

בשנת 2025 פורסם מחקר שעשה משהו שונה לחלוטין.

במקום רק לצפות במה שאנשים בחרו לעשות, החוקרים חילקו את המשתתפים באופן אקראי לשתי קבוצות לאחר האבחון.

קבוצת המחקר השתתפה בתוכנית פעילות גופנית מסודרת, בעוד קבוצת הביקורת קיבלה הדרכה כללית לשינוי אורח חיים בלבד.

זו למעשה הפעם הראשונה שבה נבדקה השפעת פעילות גופנית באמצעות מחקר התערבותי מבוקר ואקראי לאורך תקופת מעקב של כמעט עשר שנים.

אז למה דווקא זה כל כך משמעותי?

כאשר מחלקים את המשתתפים באופן אקראי לשתי קבוצות, הסיכוי שההבדלים ביניהם נובעים מהבדלים מוקדמים קטן משמעותית.

במחקרי תצפית תמיד אפשר לטעון שאנשים שהתאמנו היו מלכתחילה בריאים יותר, חזקים יותר או בעלי מודעות בריאותית גבוהה יותר, ולכן גם סיכויי ההחלמה שלהם טובים יותר.

במחקר אקראי ניתן להיות בטוחים הרבה יותר שהגורם העיקרי להבדלים בין הקבוצות הוא הטיפול שנבדק – במקרה הזה, פעילות גופנית.

לכן מדובר באחת מרמות הראיות הגבוהות ביותר שניתן להגיע אליהן במחקר רפואי.

את מי בדקו?

כל המשתתפים היו חולי סרטן המעי הגס בשלב 2 או 3, כלומר לאחר מחלה משמעותית ולא בשלב מוקדם.

כל הנבדקים עברו ניתוח להסרת הגידול ובהמשך גם טיפולי כימותרפיה.

חשוב לציין שרוב המשתתפים היו בשלב 3 של המחלה.

החוקרים עקבו אחריהם במשך כמעט עשור ובדקו שני מדדים מרכזיים:

1. חזרת המחלה.

2. הישרדות לאורך זמן (כמה אנשים נשארו בחיים בזמן מסוים מתוך סך כל הקבוצה) 

מה בדיוק קיבלה כל קבוצה?

קבוצת הביקורת קיבלה תוכנית הדרכה לשינוי אורחות חיים שכללה מפגשים קבועים לאורך כשנתיים.

קבוצת הפעילות הגופנית קיבלה את אותה תוכנית בדיוק, אך בנוסף השתתפה בתוכנית פעילות גופנית מסודרת שכללה ליווי מקצועי ומפגש אימון אחת לשבועיים.

כך ההבדל העיקרי בין הקבוצות היה עצם תוכנית הפעילות הגופנית.

ומה היו התוצאות?

לא פחות ממדהימות.

לאחר חמש שנות מעקב נמצאה ירידה משמעותית בחזרת המחלה.

במקום לדבר באחוזים בלבד, נסתכל על מספרים שקל להבין.

לאחר 5 שנים על כל 100 חולי סרטן בקבוצת הביקור (אלו שרק קיבלו הדרכה ) :

  26 אנשים חוו חזרה של המחלה בתוך חמש שנים.

לעומת זאת, לאחר 5 שנים  על  כל 100 חולים שביצעו פעילות גופנית:

רק 20 חוו חזרה של המחלה.

כלומר, אצל שישה אנשים מתוך כל מאה המחלה כלל לא חזרה בזכות תוכנית הפעילות הגופנית.

במונחים סטטיסטיים מדובר בירידה של כ-25% בסיכון לחזרת המחלה !!

ברפואה מדובר בהבדל משמעותי מאוד.

במיוחד כאשר מדובר בהתערבות שאינה תרופתית, בעלת סיכון נמוך מאוד, תורמת לבריאות הכללית ומשפיעה לטובה על מערכות גוף רבות נוספות.

המעניין הוא שהפער בין הקבוצות המשיך לגדול גם במהלך עשר שנות המעקב.

ומה לגבי ההישרדות?

גם כאן התוצאות מרשימות במיוחד.

לאחר שמונה שנות מעקב נמצאה ירידה של כ-40% בסיכון לתמותה מכל סיבה.

במספרים פשוטים:

בקבוצת הביקורת נפטרו כ-17 מתוך כל 100 מטופלים.

בקבוצת הפעילות הגופנית נפטרו כ-10 מתוך כל 100 מטופלים.

כלומר, שבעה אנשים נוספים מתוך כל מאה נשארו בחיים במהלך תקופת המעקב בהשוואה לקבוצת הביקורת.

מדובר באחד הנתונים המרשימים ביותר שנראו בתחום השפעת הפעילות הגופנית על מחלת הסרטן.

אז האם פעילות גופנית היא באמת "תרופה"?

קשה להישאר אדישים לנתונים הללו.

כאשר חושבים על העלויות האדירות של טיפולים חדשניים, תופעות הלוואי האפשריות ואי-הוודאות הקיימת לגבי חלק מהם, קשה להתעלם מהעובדה שפעילות גופנית מצליחה להשפיע בצורה משמעותית על תוצאות הטיפול.

כמובן שאין משמעות הדבר שפעילות גופנית בהכרח מחליפה ניתוח, כימותרפיה או טיפולים אונקולוגיים אחרים.

אבל המחקר הזה מספק עדות חזקה לכך שהיא צריכה להיחשב כחלק בלתי נפרד מהטיפול בחולי סרטן.

אז איפה הקאץ'?

אין "קאץ'", אבל חשוב להכיר גם את מגבלות המחקר.

ראשית, המחקר כלל רק חולי סרטן המעי הגס בשלבים 2–3, ולכן יש להיזהר מהשלכת הממצאים באופן ישיר על סוגי סרטן אחרים.

שנית, למרות שמדובר במחקר התערבותי אקראי, ההשתתפות הייתה בהתנדבות. משתתפים במחקרים מסוג זה נוטים לעיתים להיות בעלי מוטיבציה גבוהה יותר, מצב בריאותי טוב יותר ומודעות גבוהה יותר לבריאות.

לבסוף, מרבית המשתתפים ביצעו במידה מסוימת פעילות גופנית עוד לפני שהחלו את המחקר. לכן ייתכן שחלק מההשפעה קשור גם ליכולת שלהם להתמיד בתוכנית לאורך זמן.

רגע... אבל איזו פעילות גופנית הם בכלל עשו?

כאן מגיע אולי החלק המפתיע ביותר.

לא מדובר באימונים קיצוניים, מרתונים או שעות ארוכות בחדר הכושר.

התוכנית הייתה פשוטה בהרבה ממה שרוב האנשים מדמיינים.

במאמר הבא נפרט בדיוק מה כללה תוכנית הפעילות הגופנית שהצליחה להפחית את הסיכון לחזרת המחלה ולשפר את ההישרדות בקרב חולי סרטן המעי הגס.

אם אהבתם הצטרפו לקהילה שלנו ותוכלו להנות מתכנים מיוחדים ושיחת הכוונה אישית לפעילות גופנית

לכל שאלה, הצעה, הערה והארה מוזמנים לפנות אלינו

רק בריאות,

צוות אימון רפואי - הופכים את הפעילות הגופנית לתרופה !