כמו רכבת הרים : תנודתיות הסוכר בגוף

שלום חברים, 

אנחנו מדברים המון על החשיבות של פעילות גופנית להתמודדות עם סוכרת,

בדרך כלל אנחנו מדגישים את ההשפעות לטווח הארוך:

•  ירידה במדד ההמוגלובין המסוכרר (A1C)

•  ירידה בלחץ הדם 

• שיפור בצריכת החמצן

כל אלו חשובים מאוד לבריאות העתידית ובהפחתת נזקי המחלה ! 

אבל מה קורה למשק הסוכר מיד אחרי שאנחנו מתאמנים? 

האם יש מה להרוויח מאימון הבודד? 

מה המשמעות של תנודות הסוכר ואיך האימון משפיע עליו ? 

השקעה לטווח קצר: השפעות האימון על משק הסוכר שעות לאחר האימון

כמו שכתבנו במאמר הקודם שלנו ("הצילו, עלה לי הסוכר באימון"), יש כלל אצבע לגבי רמות הסוכר לאחר אימונים: 

• אימון בעצימות גבוהה: יוביל בשעות הראשונות לעלייה ברמת הסוכר בדם. 

• אימון בעצימות קלה עד בינונית: יוביל לירידה ברמת הסוכר תוך כדי ואחרי הפעילות. 

בשני המקרים, עד יממה לאחר האימון, תתרחש ירידה כללית ברמות הסוכר בדם.

הסיבה לכך היא שהשרירים שהתאמצו צריכים למלא מחדש את מחסני האנרגיה (הסוכר) שבהם השתמשו.

כלומר, אימון יעיל מספיק יוריד לכם את הסוכר ב-24 השעות שאחריו. 

אבל האפקט החשוב ביותר לטווח הקצר, שרבים לא מכירים, הוא הפחתת התנודתיות של הסוכר. 

רכבת ההרים של הסוכרת: תנודתיות קווים לדמותה

אצל חולי סוכרת מסוג 2, ערכי הסוכר אינם רק גבוהים, אלא נוטים לעלות ולרדת בחדות בגלל קושי של הגוף לאזן את עצמו. בפועל, זה נראה כך: 

• קמים בבוקר עם סוכר 150. 

• אוכלים ארוחת בוקר והסוכר מטפס ל-250. 

• לוקחים תרופות והסוכר צונח ל-140. 

• לקראת הערב הסוכר שוב טס ל-250. 

במצב בריא, הסוכר עולה ויורד במתינות לאחר ארוחות. בסוכרת מסוג 2, מדובר ברכבת הרים קיצונית:

המחקרים מראים כי עצם התנודתיות החדה הזו היא מסוכנת מאוד בפני עצמה. תנודתיות גבוהה אצל חולי סוכרת מעלה משמעותית את הסיכונים הרפואיים הבאים : 

• פי 2 סיכון למחלות לב. 

• פי 2 סיכון לפגיעה בכליות. 

• פי 2 סיכון לבעיות ראייה. 

  בקיצור - לא בריא !

• 
  

הפתרון: אימון גופני כמייצב תנודתיות

כאן נכנס היתרון הגדול ביותר של הפעילות הגופנית לטווח הקצר, הוכח שאימון גופני מפחית את התנודתיות הקיצונית של הסוכר למשך 24 שעות לאחר האימון.  

במקום קפיצות חדות של 100 מ"ג/ד"ל במד הסוכר, האימון ממתן את התנודות לטווחים קטנים בהרבה של 60 עד 70 מ"ג/ד"ל בלבד. במחקרים שבדקו אימוני הפוגות (אינטרוולים), הצליחו להביא את התנודתיות לקפיצות מתונות של עד 50 מ"ג/ד"ל בלבד. ריסון התנודות הוא מטרה רפואית עליונה שמצילה את כלי הדם שלנו. 

למה זה עובד? הסוד הוא בשריר

השריר הוא הצרכן הגדול ביותר של סוכר בגוף.

בזמן פעילות גופנית ואחריה, השריר מכניס לתוכו סוכר במסלול עוקף אינסולין, כך שהוא עוקף את המנגנון הרגיל שפגוע אצל חולי סוכרת והוא למעשה שורש הבעיה בסוכרת מסוג 2 (ראו את המאמר שלנו "תנגודת אינסולין - לב העניין " ) . 

מכיוון שמדובר בפעולה הישרדותית של השריר כדי למלא את מחסניו, המנגנון הזה עובד תמיד, הוא יעיל גם אצל מי שסובל מסוכרת מתקדמת או תלוי לחלוטין באינסולין. לא מפתיע אם כך, שפעילות גופנית מומלצת בכל שלבי המחלה ומציגה יעילות גבוהה גם כשטפולים אחרים כבר נכשלים. 

שורה תחתונה

פעילות גופנית עושה הרבה יותר מאשר רק "להוריד את המספר" של הסוכר באותו רגע, שימוש מדויק ועל פי מרשם בפעילות גופנית עוזר להפחית התנודתיות ובכך מפחית את הסיכון לסיבוכים של הסוכרת.

מוזמנים להמשיך לעקוב אחרינו כדי לדעת איך להפוך את הפעילות הגופנית לתרופה של ממש !

מוזמנים לפנות אלינו לכל שאלה , הערה , הארה ותהייה 

רק בריאות,

אימון רפואי