הכירו את החלבון הסודי שהופך את הפעילות הגופנית לתרופה בהתמודדות עם פרקינסון

שלום חברים 🙂

מי שעוקב אחרינו כבר יודע שאנחנו חוזרים על המסר הזה שוב ושוב:

פעילות גופנית היא תרופה בהתמודדות עם מחלת הפרקינסון.

אבל מה בעצם הופך פעילות גופנית ל"תרופה"?

איך היא מצליחה לשפר את התפקוד, להפחית תסמינים מוטוריים ולא-מוטוריים, לשפר את איכות החיים, ואולי אפילו להשפיע על מהלך המחלה עצמה?

זו לא רק סיסמה שיווקית, בשנים האחרונות מצטברים יותר ויותר מחקרים שמנסים להסביר את המנגנונים הביולוגיים שעומדים מאחורי ההשפעה המרשימה של פעילות גופנית.

במאמר הזה נכיר את אחד המנגנונים המעניינים ביותר שנחקרו בשנים האחרונות – חלבון בשם BDNF.

תמונת המצב כיום

רוב הטיפולים התרופתיים הקיימים כיום למחלת פרקינסון מיועדים בעיקר להפחתת התסמינים, כגון רעד, נוקשות ואיטיות בתנועה. במילים אחרות, הם מטפלים בעיקר בתוצאות של המחלה.

לצערנו, עדיין אין טיפול תרופתי שהוכח כמשנה באופן משמעותי את מהלך המחלה או מטפל בשורש הבעיה.

לעומת זאת, פעילות גופנית מציגה תמונה שונה. 

מעבר לשיפור בתפקוד ובאיכות החיים, מחקרים מצביעים על כך שיש לה פוטנציאל להשפיע גם על התהליכים המתרחשים במוח עצמו. לכן היא נחשבת כיום לאחד הכלים המבטיחים ביותר בהתמודדות עם פרקינסון.

אז איך זה עובד?

במילה אחת:

BDNF

ראשי התיבות של Brain-Derived Neurotrophic Factor.

זהו חלבון בעל תפקיד מרכזי בשמירה על בריאות מערכת העצבים.

במחלת פרקינסון מתרחשת פגיעה הדרגתית בתאי העצב במוח, בין היתר בעקבות הצטברות של חלבונים "שנדבקים" אחד לשני ובכך פוגעים בתפקוד העצבים ולמוות של התאים הללו.

כאן נכנס לתמונה ה-BDNF

כאשר רמות החלבון עולות, הוא מסייע לתאי העצב לשרוד, מעודד יצירת קשרים חדשים בין תאי המוח, תומך בתהליכי למידה וזיכרון, ואף מסייע למנגנוני הניקוי הטבעיים של התא להתמודד עם אותם חלבונים המצטברים ופוגעים בתפקודו.

נכון להיום אין תרופה המסוגלת לעורר את המנגנון הזה בצורה דומה.

אחד הממצאים המעניינים הוא שאצל אנשים עם פרקינסון רמות ה-BDNF נמוכות בכ-25% בהשוואה לאנשים בריאים, דבר שעשוי להסביר חלק מהידרדרות העצבית המאפיינת את המחלה.

מה אומר המחקר?

בשנים האחרונות פורסמו מחקרים שבדקו כיצד פעילות גופנית משפיעה על רמות ה-BDNF אצל אנשים עם פרקינסון.

הממצאים מרשימים !

ברוב המחקרים נמצאה עלייה משמעותית ברמות ה-BDNF כבר לאחר מספר שבועות של אימון, בחלק מהמחקרים העלייה ב-BDNF לוותה גם בשיפור בתסמינים המוטוריים וביכולת התנועה.

המשמעות היא שקיים קשר ברור בין פעילות גופנית לבין עלייה ברמות ה-BDNF, וקיים גם קשר בין רמות ה-BDNF לבין חומרת המחלה.

למרות שעדיין לא ניתן לומר בוודאות שה-BDNF הוא המנגנון היחידי שאחראי לשיפור, נראה שהוא ממלא תפקיד משמעותי.

אז מה ה"קאץ'"?

עצימות.

לא מספיק רק להתאמן או לזוז

כדי להפוך את הפעילות הגופנית ל"תרופה", צריך להתאמן לפי מרשם פעילות גופנית.

כלומר:

• סוג אימון מתאים.

• עצימות מתאימה.

• תדירות מספקת.

• התמדה לאורך זמן.

זה בדיוק העיקרון שעליו אנחנו מדברים באימון רפואי.

כשם שלא כל מינון של תרופה ישיג את אותה השפעה, כך גם פעילות גופנית צריכה להינתן במינון הנכון.

אז מהו "המרשם" להגברת הפרשת BDNF?

חשוב להדגיש שהתחום עדיין נמצא במחקר, ולכן עדיין אין קונצנזוס מלא. עם זאת, אלו המאפיינים שחזרו ברוב המחקרים:

סוג האימון

בעיקר אימון אירובי.

הליכה מהירה ורכיבה על אופניים היו סוגי האימון שנבדקו בתדירות הגבוהה ביותר והראו עלייה ברמות ה-BDNF.

עצימות

כאן נמצא אחד החידושים החשובים.

לא מדובר בפעילות קלה, אלא בעצימות בינונית-גבוהה, סביב 70–85% מרזרבת הדופק.

כלומר, כדי לעודד הפרשת BDNF, יש צורך במאמץ משמעותי יותר מזה שמספיק לעיתים במחלות כרוניות אחרות.

אם אין לכם מושג מה זה אוצר עציומת בינונית או איך מחשבים רזרבת דופק כנו למאמר שלנו 

תדירות

לפחות 3–5 אימונים בשבוע.

הנתון הזה תואם בדיוק את ההמלצות העדכניות לטיפול באמצעות פעילות גופנית בפרקינסון, לכן לא מפתיע שזאת התדירות הנדרשת 

משך האימון

לפחות 30 דקות של פעילות אירובית בכל אימון, זהו משך הזמן המינימלי שנמצא יעיל ברוב המחקרים.

משך התוכנית

רוב המחקרים נמשכו לפחות 8 שבועות.

עם זאת, עלייה ברמות ה-BDNF נצפתה כבר לאחר מספר שבועות של אימון, אך כדי להשיג שיפור משמעותי ומתמשך מומלץ להתמיד לפחות שמונה שבועות.

מגבלות המחקר

למרות שהתוצאות מעודדות מאוד, חשוב לזכור שהמחקר עדיין מתפתח ולכן כדאי לשים לב גם למגבלות של הממצאים. 

לא ניתן לקבוע שכל השיפור שנמצא אצל אנשים עם פרקינסון נובע אך ורק מעלייה ב-BDNF. ככל הנראה קיימים מנגנונים נוספים שבאמצעותם פעילות גופנית משפרת את התפקוד.

בנוסף, עדיין חסרים מחקרים ארוכי טווח שבדקו כיצד משתנות רמות ה-BDNF לאורך שנים של אימון, ומה קורה כאשר מפסיקים להתאמן.

לכן, למרות שהכיוון המדעי מבטיח מאוד, עדיין נדרשים מחקרים נוספים כדי להבין לעומק את הקשר בין פעילות גופנית, BDNF והאטת התקדמות המחלה.

לסיכום

• החלבון BDNF הוא אחד החלבונים החשובים ביותר לשמירה על בריאות תאי העצב.

• אצל אנשים עם פרקינסון רמות ה-BDNF נמוכות יותר בהשוואה לאנשים בריאים.

• פעילות גופנית הוכחה כמעלה את רמות ה-BDNF.

• במספר מחקרים נמצא שהעלייה ב-BDNF התרחשה במקביל לשיפור בתנועה ובתסמינים המוטוריים.

המסר החשוב הוא שפעילות גופנית אינה רק דרך "להרגיש טוב יותר". כאשר היא מתבצעת בצורה נכונה, בעוצמה המתאימה ובהתמדה, היא מפעילה מנגנונים ביולוגיים אמיתיים שעשויים להשפיע על המחלה עצמה.

זו בדיוק הסיבה שאנחנו אומרים שוב ושוב:

פעילות גופנית היא תרופה — כל עוד משתמשים בה כמו תרופה, לפי מרשם.

רק בריאות,

אימון רפואי

הופכים את הפעילות הגופנית לתרופה.

יש לכם הערה, הארה שאלה או תהייה ? מוזמנים לפנות אלינו